רקדנית פלמנקו לאירוע: הריקוד שנשמע לפני שרואים אותו

המופע נשמע לפני שרואים אותו: רוזה נכנסת מהחדר הסמוך עם הקצב של הנעליים, והחדר מסתובב עוד לפני שהיא ברחבה. זה מופע שנבנה על מתח ועל עצירות, לא על מהירות, ולכן הוא עובד גם על 6 אנשים וגם על 25.

הרצפה היא תנאי, לא המלצה

סאפאטאדו דורש רצפה קשה: אריחים, פרקט או במת עץ. על שטיח אין צליל, ובלי צליל אין פלמנקו. במקומות עם שטיח קיר לקיר רוזה מביאה משטח עץ של 1.5 על 1.5 מטר, וצריך להודיע על כך מראש. שכנים מלמטה: המופע נגמר לפני 23:00, וזה נכנס לתכנון השעה.

מה כולל המופע של 25 דקות

פתיחה של סאפאטאדו טהור, דקה וחצי בלי מוזיקה, רק רגליים. אחר כך שיר איטי עם מניפה, ושיר מהיר עם החצאית הארוכה, שבו השובל עושה את העבודה. הסיום: קטע מחיאות כפיים שרוזה מלמדת את החבורה, פלמאס, והיא רוקדת על הקצב שהחדר מייצר. אפשר להאריך ל-35 דקות.

לאיזה ערב זה מתאים

לימי הולדת 40 ו-50, לערבי זוגות, ולאירוע חברה שרוצה מופע במה. למסיבת רווקים זה עובד כשיא הערב, לא כפתיחה, ואת הקצב המהיר משאירים לסגנון אחר. תאריכים לפלמנקו נסגרים 10 ימים מראש בסופי שבוע, ומי שרוצה להבין למה התזמון משנה ימצא הסבר במאמר על מועד ההזמנה.

סגנונות אחרים באותו אזור

רקדנית סמבה לאורה עובדת באילת ובבאר שבע עם ההפך המוחלט: מהירות במקום מתח. רקדנית טנגו סבטלנה בצפון קרובה לפלמנקו ברוח, ריקוד של איזון ועצירות. עמוד הסגנונות מרכז את כולם.

השיחה שלפני האישור: רוזה

סוג הרצפה, ומיד אחריו השעה. סאפאטאדו על אריחים או פרקט נשמע כמו על במה, על שטיח לא נשמע בכלל, ואז רוזה מביאה משטח עץ שנוסע בנפרד. השעה חשובה כי הרעש של הנעליים הוא הרעש של המופע, ובבניין מגורים הוא נגמר לפני 23:00. השאלה השלישית היא כמה אנשים, כי פלמנקו עובד גם על 6 וגם על 25, אבל המבנה שונה.

הערב לפי השעון

רוזה מגיעה 20 דקות לפני, עם נעלי סאפאטאדו במארז, חצאית באטה דה קולה, מניפה, ואם צריך, משטח העץ. 10 דקות הכנה בפינה סגורה. הכניסה נשמעת לפני שרואים אותה: קצב הנעליים מהחדר הסמוך, והחדר מסתובב.

25 דקות: סאפאטאדו טהור בלי מוזיקה, שיר איטי עם מניפה, שיר מהיר עם החצאית, וקטע פלמאס שבו החבורה מוחאת כפיים ורוזה רוקדת על הקצב שהחדר מייצר. אפשר 35 דקות. אחרי הסיום 10 דקות ורוזה בדרך, המשטח מתקפל ונוסע איתה.

פלמאס: 3 דקות לימוד

מחיאות כפיים בקצב הן חלק מהפלמנקו, ורוזה מלמדת את החבורה 2 תבניות: פתוחה וסגורה. ב-3 דקות החדר מייצר קצב אמיתי, ואז רוזה רוקדת עליו. זה החלק היחיד שבו הקהל משתתף, והוא עובד גם על 6 אנשים וגם על 25, כי מחיאות כפיים לא צריכות רחבה.

3 טעויות של מזמינים

הראשונה היא לא להודיע על שטיח: בלי המשטח אין צליל, ובלי צליל אין פלמנקו. השנייה היא שעה מאוחרת בבניין מגורים, שהופכת את המופע לתלונה של שכנים. השלישית היא להזמין פלמנקו למסיבה שרוצה לרקוד, כי זה מופע צפייה, מתח ועצירות, ולא רחבה משותפת.

פלמנקו במקומות שונים

סוויטה עם רצפת אבן היא המקום הטוב ביותר, ווילה עם סלון מרוצף מיד אחריה. דירה רגילה עובדת עם אריחים ובלי שכנים רגישים. חצר עם ריצוף עובדת בקיץ. שטיח מקיר לקיר עובד רק עם משטח העץ. אולם אירועים עובד עם במת עץ ומיקרופון רצפה, שאותו רוזה מבקשת מהמקום.

פלמנקו מול טנגו

שני הסגנונות עובדים על מתח ועצירות, ומי שראה את אחד מהם מזהה את השני. ההבדל: בפלמנקו הרקדנית מייצרת את הקצב ברגליים ובידיים, ובטנגו היא נשענת על המוזיקה ועובדת מול כיסא ומול החוגג כפרטנר. רוזה בדרום, סבטלנה בצפון, ובחירה ביניהן היא לרוב בחירה לפי אזור.

פלמנקו למי שלא ראה מעולם

רוזה מסבירה בשיחה דבר אחד למזמינים חדשים: הפלמנקו לא מהיר ולא איטי, הוא מתוח. יש בו רגעים של דקה שלמה שבהם רק הרגליים עובדות, ובחדר של 8 אנשים זה נשמע כמו תוף. המופע מסתיים עם המוזיקה, ורוזה מציעה למי שמתלבט לקרוא את הפרופיל שלה, שם היא מסבירה למה הסגנון הזה הוא גם מוזיקה.

מאיפה הגיע הפלמנקו

אנדלוסיה, דרום ספרד, המאה ה-18 וה-19: שירה, גיטרה ומחיאות כפיים של קהילות שחיו בשוליים, ומתוכן ריקוד שבו הרגליים הן כלי הקשה. בסוף המאה ה-19 הפלמנקו עלה לבמות בתי הקפה של סביליה, ומשם לתיאטראות, ושם קיבל את החצאיות הארוכות, את המניפות ואת הצורה שרוזה למדה.

רוזה למדה 8 שנים בארץ ושנתיים באנדלוסיה, ומה שהיא מביאה לסלון בבאר שבע הוא הפורמט של הבמה הקטנה: סאפאטאדו, מניפה, חצאית, וקהל שמוחא כפיים בקצב כמו בטאבלאו של סביליה.

5 מונחים מהעולם של הפלמנקו

• סאפאטאדו: עבודת הרגליים על הרצפה, הרגע שבו הרקדנית היא כלי הקשה.
• פלמאס: מחיאות הכפיים בקצב, 2 תבניות שהחבורה לומדת ב-3 דקות.
• באטה דה קולה: החצאית הארוכה עם השובל, שרוזה עובדת איתה בשיר המהיר.
• קומפאס: המחזור הקצבי של הפלמנקו, 12 פעימות עם הדגשות במקומות קבועים.
• טאבלאו: במת עץ קטנה בבית קפה, המקום שהסגנון נועד לו, וגם משטח העץ שנוסע עם רוזה.

לאיזה אירוע פלמנקו נכנס טבעי

ימי הולדת 40 ו-50, ערבי זוגות, אירוע חברה שמחפש מופע במה, ערב בסוויטה עם רצפת אבן. במסיבת רווקים הפלמנקו הוא שיא הערב ולא הפתיחה.

חבורה שרוצה לרקוד, מסיבה בשעה מאוחרת בבניין מגורים, חדר עם שטיח מקיר לקיר בלי משטח עץ: לא. לאלה יש בדרום את לאורה, שהיא ההפך המוחלט.

מה קורה אם

אם השכנים מתלוננים על הרעש, המופע עובר לקטעים בלי סאפאטאדו, מניפה וחצאית, ומתקצר. אם משטח העץ לא הגיע כי לא הודיעו על שטיח, רוזה רוקדת בגרסה בלי הרגליים, ואומרת מראש שזה חצי מופע. אם החבורה לא מצליחה עם הפלמאס, היא נותנת להם רק את התבנית הפתוחה. ואם הרצפה חלקה מדי, למשל שיש מלוטש, היא עובדת על שטיח גומי דק שנמצא בתיק.

הגרסה של 35 דקות

רוזה מוסיפה קטע סולו על גיטרה בלבד, בלי קצב, שנקרא בפלמנקו טוקה, ובו העצירות ארוכות יותר. זה הקטע לחדר של 6, ובחדר של 25 היא מחליפה אותו בסאפאטאדו נוסף. שני הפורמטים דורשים את משטח העץ אם הרצפה לא קשה.

מוזיקה: 5 כיוונים

• פלמנקו מסורתי של סביליה וקדיס, גיטרה ושירה, הבסיס.
• קטעי סאפאטאדו בלי מוזיקה, רק הרגליים.
• פלמנקו מודרני עם קחון, לקטע המהיר.
• רומבה פלמנקה, לקטע הפלמאס של החבורה.
• שיר ספרדי אחד לבחירת המזמין, בתנאי שיש בו קומפאס ברור.

עונות וצילום

קיץ בחצר על ריצוף, אחרי השקיעה, כשהחום יורד, כי החצאית הארוכה כבדה. חורף בסלון, ובבניין מגורים לפני 23:00 בכל עונה. צילום: רוזה מבקשת בלי פלאש, כי היא עובדת עם עיניים סגורות בחלק מהעצירות, ותמונה אחת עם החוגג בסוף עם המניפה. סרטון של הסאפאטאדו מצלמים בשמחה, כי הצליל הוא מה שאנשים רוצים לשמור.

הקומפאס: 12 פעימות שהחדר לומד לשמוע

רוב הפלמנקו בנוי על מחזור של 12 פעימות עם הדגשות בפעימות 3, 6, 8, 10 ו-12, ולא על 4 פעימות כמו פופ. זו הסיבה שהקהל בהתחלה "לא מוצא את הקצב" ומוחא כפיים במקום הלא נכון. רוזה פותרת את זה ב-3 הדקות של הפלמאס: היא סופרת בקול פעם אחת, מראה איפה נופלת ההדגשה, ואחרי 2 מחזורים החדר מוחא נכון.

מי שתפס את הקומפאס שומע את המופע אחרת: הסאפאטאדו מפסיק להיות רעש ונהיה משפט עם התחלה וסוף. לכן רוזה שמה את קטע הפלמאס לפני הסאפאטאדו האחרון ולא אחריו, כדי שאת הקטע הכי חזק ישמעו כבר באוזניים שיודעות לספור.

3 אביזרים, מופע אחד

המניפה, השאל ובאטה דה קולה הם 3 אביזרים של הפלמנקו, ורוזה משתמשת בכולם באותו מופע. המניפה בשיר האיטי, כי היא עובדת על עצירות. השאל, הצעיף הגדול עם הפרנזים, בקטע המעבר, כי הוא מוסיף תנועה בלי לזוז. החצאית עם השובל בשיר המהיר, כי היא צריכה קצב כדי לעוף. כל אחד מהם דורש מטר נוסף לכיוון אחר, ולכן הרחבה של 3 על 3 היא המינימום ולא ההמלצה.

ליצירת קשר צריך לציין את סוג הרצפה ואת השעה. הפלמנקו הוא הופעת ריקוד ובידור בלבד: רגליים, מניפה, חצאית, וקהל שמוחא כפיים בקומפאס.