רקדנית היפ הופ לאירוע: גרוב של רחוב במסיבה פרטית

ההבדל מסגנונות אחרים ניכר ברגע הראשון: אין כניסה דרמטית ואין פוזה. הרקדנית נכנסת לחדר כמו שנכנסים למסיבה, תופסת את הביט ומתחילה, והקהל מבין תוך 10 שניות שזה לא מופע במה אלא מישהי שיודעת לרקוד באמת.

איך נראות 25 דקות של היפ הופ

הפלייליסט בנוי משלושה חלקים: היפ הופ קלאסי לפתיחה, האוס מהיר לאמצע, ודאנסהול לחלק שבו החוגג מוזמן לרחבה. המעבר בין הקטעים משולב בתנועה, לא עוצר אותה, ובחלק האחרון הרקדנית עובדת מול הקבוצה כולה. שירים שהחבורה מבקשת מראש נכנסים לחלק השלישי.

למה זה הסגנון הכי קל לחדר

אין אביזרים, אין ציוד, אין דרישת גובה. 2.5 על 2.5 מטר מספיקים, כל רצפה מתאימה, כולל מרפסת. זה הופך את היפ הופ לבחירה הנוחה לחדר מלון, לדירת סטודיו ולמי שמזמין ברגע האחרון. עם זאת, יש דבר אחד שהסגנון לא סולח עליו: רמקול חלש. הבס הוא חצי מהמופע.

לאיזה ערב זה מתאים

לחבורה צעירה שחוגגת רווקים, לערב חברים שיצא ממועדון והמשיך הביתה, ולימי הולדת 25 עד 35. פחות מתאים לקהל שרוצה לשבת בשקט ולצפות, ושם עדיפים סגנון בורלסק או מחול לירי. מי שמתלבט מתי בכלל לסגור תאריך ימצא תשובה במאמר על תזמון ההזמנה.

סגנונות קרובים

סגנון אר אנד בי של ניקה הוא הגרסה האיטית והרכה של אותו עולם, סגנון ג׳אז פאנק של אוליביה הוא הגרסה הכוריאוגרפית שרואים בקליפים. גו גו של פולינה נותן את אותה אנרגיה עם מוזיקה אלקטרונית. הרשימה המלאה בעמוד רקדניות לאירועים לפי סגנון ריקוד.

מה טניה שואלת

שאלה אחת חשובה יותר מכולן: מה החבורה שומעת. היפ הופ ישראלי, אמריקאי, דאנסהול, אפרוביט, כל אחד מהם מוביל לפלייליסט אחר, וטניה בונה את המופע על מה שהחדר מכיר. שאלה שנייה: כמה אנשים ובני כמה. שלישית: איזה רמקול.

על החדר היא כמעט לא שואלת, כי הסגנון לא צריך כלום מלבד 2.5 על 2.5 מטר. זה גם הסגנון היחיד בצוות שאפשר לסגור באמצע השבוע בהתראה של יום.

איך נראה הערב

טניה מגיעה 10 דקות לפני, כי אין הכנה מיוחדת: בגדי רחוב, נעלי ספורט, בלי איפור במה. היא נכנסת לחדר כמו שנכנסים למסיבה, ולכן לפעמים האורחים לא מבינים שהמופע התחיל עד שהיא תופסת את הביט.

25 דקות: היפ הופ קלאסי, האוס, דאנסהול. בחלק השלישי החוגג מוזמן לרחבה, ואחריו כל מי שרוצה. אחרי הסיום טניה נשארת 2 דקות על הרחבה עם החבורה, וזה חלק מהסגנון ולא הארכה, ואז יוצאת בבגדים שבהם באה.

הקטע המשותף: 8 ספירות

טניה מלמדת את החבורה קטע של 8 ספירות, פעמיים לאט ופעם מהר. מי שלא רקד בחיים עובר אותו, כי הוא בנוי על צעד בסיסי אחד וקפיצה. אחר כך החוגג לבד מול כולם, וזה הרגע שהחדר מצלם.

אפשר לבקש מראש קטע ארוך יותר, 16 ספירות, לחבורה שרוקדת. ואפשר לבקש בלי קטע משותף בכלל, לערב שבו הקהל רוצה לצפות. טניה מציעה את הראשון לרווקים ואת השני לאירועי חברה.

על מה נופלים בהיפ הופ

הראשונה היא רמקול טלפון. בהיפ הופ הבס הוא חצי מהמופע, ובלי בס התנועה נראית קטנה. השנייה היא להזמין היפ הופ לחבורה שרוצה לשבת: הסגנון בנוי על השתתפות, ובחדר יושב הוא מאבד את מה שהוא. השלישית היא לבקש "בלי היפ הופ ישראלי", ואז לגלות שהחבורה שרה דווקא את זה.

היפ הופ במקומות שונים

דירת סטודיו, חדר מלון, מרפסת, לופט, הכול מתאים, כי אין אביזרים ואין דרישת רצפה. בחוץ צריך רמקול חזק יותר, ובחדר מלון כדאי לבדוק שעת רעש. במועדון שכור או בבר טניה עובדת גם על במה קטנה, וזה בעצם המקום שהסגנון בא ממנו.

היפ הופ מול אר אנד בי מול ג׳אז פאנק

שלושתם באים מאותו עולם ונפרדים בקצב ובתכנון. היפ הופ מהיר ומאולתר, ג׳אז פאנק מהיר וכתוב מראש, אר אנד בי איטי ורציף. לחבורה שרוצה לרקוד יחד, היפ הופ. לאירוע חברה שרוצה מופע כמו בקליפ, ג׳אז פאנק. לערב זוגות, אר אנד בי. טניה עובדת במרכז ובירושלים, ניקה בצפון.

מה לדעת לפני הפעם הראשונה

מי שעוד לא ראה היפ הופ בסלון יופתע לטובה מדבר אחד: כדאי לדעת שהמופע נראה פחות "מופע" ויותר "מסיבה שהגיעה אליה רקדנית", וזו הכוונה. ואם החוגג מסרב לקום, טניה לא מושכת אותו: היא עוברת לחבורה, וברוב הערבים הוא קם לבד בשיר הבא.

מאיפה הגיע ההיפ הופ

ניו יורק של שנות השבעים, מסיבות רחוב עם די ג׳יי ורמקולים על המדרכה, ורקדנים שהמציאו תנועות על הביט במקום ללמוד אותן באולם. משם התפצלו הסגנונות: ברייקינג על הרצפה, פאנק והאוס במועדונים של שיקגו וניו יורק, ודאנסהול מג׳מייקה עם הקצב שלו.

המשותף לכולם הוא הגרוב: משהו שנמצא בגוף ולא בכוריאוגרפיה, ושלומדים אותו מאנשים ולא מסרטון. טניה למדה אותו בבאטלים, תחרויות אלתור אחד על אחד, ומשם הביאה אותו למופע פרטי.

5 מונחים מהעולם של ההיפ הופ

• גרוב: הדרך שבה הגוף יושב על הביט, הדבר שאי אפשר ללמד מסרטון.
• באטל: תחרות אלתור אחד על אחד, המקום שבו טניה למדה לעבוד מול קהל שלא בא בשבילה.
• סייפר: מעגל של רוקדים שכל אחד נכנס למרכזו בתורו. הקטע המשותף במופע בנוי כסייפר.
• פריסטייל: אלתור בלי כוריאוגרפיה, כמעט כל המופע של טניה.
• אייט קאונט: 8 ספירות, היחידה שבה מלמדים את החבורה קטע ב-4 דקות.

לאיזה אירוע היפ הופ נכנס טבעי

רווקים של חבורה צעירה, ערב חברים שהמשיך ממועדון הביתה, יום הולדת 25 עד 35, ומסיבה במרפסת או בחצר, כי הסגנון לא צריך כלום מהחדר.

קהל שיושב, ערב זוגות שקט, אירוע חברה שרוצה שליטה מלאה: פחות. לאלה יש בצוות ג׳אז פאנק, שכתוב מראש, או סגנונות צפייה. חינה לא.

מה קורה כש

כשהחוגג מסרב לקום, טניה עוברת לחבורה ולא מושכת אותו, ולרוב הוא מצטרף בעצמו כשהחדר כבר רוקד. אם הרמקול חלש, היא מזיזה את הרחבה קרוב אליו ומקצרת את חלק ההאוס, שנשען הכי הרבה על הבס. אם החבורה רוצה רק היפ הופ ישראלי, הפלייליסט מתחלף במקום, כי אין כוריאוגרפיה שנשברת. ואם הגשם מוריד את המסיבה מהמרפסת לסלון, אין מה להעביר: אין ציוד.

הגרסה של 35 דקות

טניה מוסיפה קטע ברייקינג של 6 דקות על הרצפה, שדורש משטח חלק ולא שטיח, ואחריו עוד סייפר שבו כל מי שרוצה נכנס למרכז. זה הפורמט לחבורה שרוקדת בכל מקרה, ולחבורה שיושבת הוא מיותר.

מוזיקה: 5 כיוונים

• היפ הופ אמריקאי של שנות התשעים, לפתיחה ולגרוב.
• היפ הופ ישראלי, לחלק שבו החבורה שרה.
• האוס ואפרוביט מהירים, לאמצע.
• דאנסהול לקטע המשותף, כי הצעדים שלו הכי קלים ללימוד.
• טראפ איטי לפלור וורק, אם יש קטע ברייקינג.

עונות וצילום

זה הסגנון היחיד בצוות שבו העונה לא משנה כלום: מרפסת בקיץ, סלון בחורף, חצר, חדר מלון. צריך רק רמקול שמתאים למקום. צילום: הסייפר הוא הרגע שכולם מצלמים, וטניה לא מתנגדת, כי בהיפ הופ הטלפונים המורמים הם חלק מהמסיבה ולא הפרעה לה. תמונה עם החוגג בסוף, בבגדים שבהם היא באה.

מה באטל מלמד על סלון

9 שנים בבאטלים, תחרויות אלתור אחד על אחד, השאירו אצל טניה 3 הרגלים שמופע פרטי צריך בדיוק. הראשון: לרקוד מול קהל שלא בא בשבילך. בבאטל הקהל מריע ליריב, ובסלון החוגג לפעמים מביט בטלפון, ובשני המקרים ממשיכים לרקוד עד שהחדר מסתובב. השני: לתפוס ביט שלא בחרת, כי בבאטל הדי ג׳יי מפעיל מה שהוא רוצה, ובמסיבה החבורה מבקשת שיר שלא היה בתוכנית.

ההרגל השלישי הוא לסיים בזמן. באטל נגמר כשהשיר נגמר, בלי הארכה, וזה מה שמונע ממופע היפ הופ להפוך לשעה של ריקוד בלי מבנה. 25 דקות, סייפר, ויציאה כשהחדר בשיא.

להזמנה: תאריך, כתובת, מספר אורחים ושעה. טניה עובדת גם באמצע השבוע בהתראה של יום. בערב יש ריקוד ובידור, ותו לא: סייפר, גרוב ו-25 דקות שבהן הסלון הופך למסיבת רחוב.