כאשר האלות הסירו חולצות: סטריפטיז לפני הספירה

כשעבדתי במועדון, לקוחות תמיד שאלו: «כמה זמן את כבר עושה את זה?» הייתי מרימה גבה ועונה: «נו, אם סופרים ממצרים העתיקה – די הרבה.» הם צחקו. אני לא. כי, אם נשים את הציניות בצד, זה כמעט נכון.

אני מתייחסת להכל באופן אנליטי. כן, אל תצחקו – למרות המקצוע, אני היסטוריונית בהשכלה וחוקרת בחיים. אז בוקר אחד, אחרי משמרת במועדון, התחלתי לחשוב: אנחנו באמת הראשונים שנהנים לרקוד בתחתונים תמורת כסף? ספוילר: מסופוטמיה הקדימה אותנו. והם, תאמינו לי, ידעו לשרוף את הבמה לא פחות ממני.

מצרים: פירמידות, פרעונים והסטריפטיז הראשון

תדמיינו: שנת 2025 לפני הספירה, ערב חם על גדת הנילוס. את עטופה בתכשיטי זהב, לבושה בבד שקוף קליל, ומופיעה בחגיגה לכבוד האלה חתחור – אלת האהבה, היין והשמחה. ממש אחותי התאומה ברוח.

ההבדל היחיד? הריקודים אז לא היו סתם «מכירת סקס», כמו שחלק אוהבים לזרוק ברשת. זה היה טקס שלם. נשים – כוהנות או פילגשים – רקדו כדי לרצות את האלים, להביא פוריות או, במקרה הגרוע, לעשות מצב רוח לפרעה. כן, גם לפרעונים היה כיף כשבנות רקדו עם תכשיטים וחזה חשוף. אבל זה היה יותר קאלט מאשר וולגריות כמו שאנחנו מכירים.

אז כשאני עולה לבמה ב-2025 (של הספירה שלנו), אני ממשיכה מסורת עתיקה. רק שבקהל לא יושב פרעה, אלא ואדים שיכור ממסיבת רווקים, ועל פוריות אף אחד לא ממש חושב. רוצים להרגיש כמו פרעונים? הזמינו חשפנית מקצועית דרך Bananot!

מסופוטמיה: סטריפטיז במקדש היה חוקי לגמרי

מסופוטמיה – אמא של כל הציוויליזציות ו, כנראה, המקום הראשון שהבין: גוף נשי חשוף = כלי קסום רציני. כוהנות האלה אישתר היו ה-OnlyFans של התקופה. הבנות האלה כבר אז ידעו שמי שיודעת להלהיב גבר (ונראה לי שגם קצת את האלים, אבל זה כבר פואטי) – חיה טוב.

מקורות מסוימים (כן, קראתי מאמרים היסטוריים, תודה ששאלתם) טוענים שריקוד עם התפשטות היה חלק מטקס קדוש. הכל היה רציני: מקדש, קהל, עשן, אישה עירומה על הבמה – לא הופעה של ליידי גאגא, אלא דת ממש. תדמיינו קונצרט כזה, שבו הכרטיס הוא תפילה.

מצד אחד – יופי, מיסטיקה, אנרגיה. מצד שני – אותם גברים חרמנים שרוצים «להכיר מקרוב». משתנה רק התירוץ, המהות נשארת. רוצים קצת מיסטיקה מודרנית? תראו מה סטריפטיז שלנו יכול לעשות למסיבה שלכם!

סין: משי, מניפות ווייב סמוי

ועכשיו לסין העתיקה, שם הכל היה עדין, מעודן ועם רוטב תרבותי. נשים בארמונות רקדו בשמלות משי ארוכות, ולא היה שם «הופ, זרקתי את החולצה», אבל האירוטיקה הייתה שם – פשוט מוסווית. מניפות, תנועות זורמות, מבט מתחת לריסים.

בכנות, הייתי שמחה לגנוב את הסגנון הזה. כשאת כבר בפעם הארבעים בערב עושה «חתולה» על העמוד, בא לך פשוט לנופף במניפה ולעוף בערפל. אבל אצלנו במועדון הערפל הכי גדול זה מכונת עשן, וגם זה אם היא לא התקלקלה.

יוון: ראשית שירותי הליווי

ההטאירות ביוון לא היו סתם «זונות עם כריזמה». הן היו נשים שידעו לנהל שיחה, לשיר, לנגן בכלי נגינה וכן, גם לרקוד, ולפעמים להתפשט. ממש כמו פרופיל של מלווה מודרנית. אבל ההבדל העיקרי? אותן כיבדו. הן הסתובבו עם סוקרטס ופלטון, לא סיפקו שייח’ים במסיבות סגורות. הייתה להן אבטחה אישית, לא זרקו אותן בבוקר מחדר במלון.

הריקודים התקיימו בסימפוזיונים – מסיבות עלית בסגנון יווני עתיק: יין זורם, גברים בטוגות, ואת אורחת הכבוד. יפה, מסוגנן, חכם. אם כי, אני חושדת שבבוקר הכל התגלגל לסקס תמורת כסף. אבל אני רוצה להאמין שבתקופה הזו באמת היה כבוד לנשים.

רומא: לחם, מופעים וקצת זימה

ואז הגיעו הרומאים. אם היוונים עוד ניסו להעמיד פנים ש»זה רק ליווי», הרומאים אמרו: «נו, בואו נהנה וקרא לזה בשם.» היו שם מופעי סטריפטיז, ריקודים פרטיים, בנות חצי עירומות שמוכנות להישאר עד הבוקר. אבל הכבוד? לא תמיד. לעיתים הן היו קישוט, והמשך היה מובן מאליו.

הרומאים לא התביישו במילים או ברצונות. תדמיינו מכונת זמן – רומא העתיקה הייתה הופכת ליעד תיירותי לגברים נשואים שרוצים «להירגע».

אז מה זה היה: אמנות או וולגריות?

מי יודע. עבור חלק – ריקוד קדוש. עבור אחרים – סתם הזדמנות להשתהות. ולרקדניות עצמן? כנראה דרך לשרוד, לבטא את עצמן, או פשוט להיות נחוצות בעולם שבו גברים ואלים מחליטים הכל.

אני לא כוהנת של אישתר, ברור. אבל כשאני עומדת על הבמה, מכוסה בנצנצות, המוזיקה רועמת ואני זזה כאילו התבואה של מסופוטמיה תלויה בזה – אני מרגישה חלק ממשהו גדול יותר. גם אם ה»גדול» הזה הוא סתם מופע של ערב שישי.

רוצים להוסיף קסם עתיק למסיבה שלכם? הזמינו חשפנית מקצועית דרך האתר שלנו ותנו לאירוע שלכם לזרוח כמו חגיגה לכבוד חתחור!